פסק-דין בתיק ת"א 18271-11-10

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובע יליד 22/1/1985, נפגע בתאונת דרכים ביום 27/9/2010, כאשר משאית פגעה באופנוע שבו נהג. כתוצאה מכך התובע נחבט על הקרקע והאופנוע נפל על רגלו הימנית, ועקב כך נגרמו לו שברים בשוק ימין, וחבלות בכתף ימין וביד ימין.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה בביטוח חובה את האופנוע שבו נהג התובע בעת התאונה

אין מחלוקת בשאלת האחריות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאי התובע.

הנכות הרפואית

2.      התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") כתאונת עבודה.

בעקבות התאונה נגרמו לתובע שברים בשוק ימין. רגלו נותחה ובוצעה החזרה פתוחה וקיבוע פנימי של שבר בפיבולה בעזרת פלטה וברגים, ולאחר מכן בוצעה החזרה סגורה וקיבוע פנימי של שבר בטביה באמצעות מסמר תוך שלדי.

ועדות רפואיות שליד המל"ל קבעו לתובע נכויות כדלקמן:  100% מיום 28/12/2010 ועד ליום 31/3/2011; 50% מיום 1/4/2011 ועד ליום 30/6/2011; 25% נכות מיום 1/7/2011 עד ליום 31/12/2011. לאחר מכן נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%, וכן הופעלה תקנה 15 באופן שהנכות הכוללת הועמדה על 19%.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

3.      לדברי התובע, לפני התאונה הוא עבד במשך 4 חודשים והשתכר כ- 4,503 ש"ח בחודש; כשנה וחודשיים לאחר התאונה הוא לא עבד כלל, ולאחר מכן הוא עבד בצורה לא מסודרת עם דוד שלו, בעיקר בנהיגה ברכב ובמתן הצעות מחיר והרוויח כ-7,500 ש"ח בחודש; התובע מבקש לקבוע את בסיס שכרו לעבר לפי סך של 4,767 ש"ח צמוד להיום, סך של 5,026 ש"ח בחודש; ולעתיד, התובע מבקש לקבוע את השכר לפי בסיס השכר הממוצע במשק. לדבריו, בעת התאונה הוא היה בתחילת דרכו המקצועית, וקיים סיכוי סביר כי אלמלא התאונה ופגיעתו בה, הוא היה עתיד להתחיל בעבודה קבועה ולהשתכר שכר ממוצע במשק.

התובע אף מבקש להעמיד את נכותו התפקודית  על 25%.

4.      מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, מדו"ח רציפות ביטוח ומחקירתו של התובע עולה כי ממילא כושר השתכרות שלו ערב התאונה היה מוגבל ביותר, שכן התובע לא התגייס לשירות צבאי לאחר פטור שקיבל מהקב"ן; בשנת 2006 התובע עבד חודשיים בלבד; בשנת 2007 הוא עבד במשך 3 חודשים בלבד והשתכרותו הכוללת עומדת על 4,793 ש"ח, היינו: 1,597 ש"ח לחודש; בשנת 2008 התובע לא עבד כלל; בשנת 2009 התובע עבד במשך 6 חודשים ב-3 מקומות עבודה שונים, ושכרו הכולל עומד על 9,610 ש"ח, היינו: 1,601 ש"ח בחודש; בחודש פברואר 2009 התובע רשום כאסיר/עציר; בשנת 2010 התובע עבד חודש אחד בשכר של 840 ש"ח ולא עבד במשך 5 חודשים לאחר מכן; בחודש יוני 2010 התובע מתחיל לעבוד בחברת "אמפרסט" ובספטמבר 2010 הוא נפגע בתאונה; שכרו הכולל בארבעת החודשים הנ"ל: 18,013 ש"ח. היינו: 4,503 ש"ח בחודש; בחודש ינואר 2012  וחודש באפריל 2012 התובע רשום כאסיר/עציר.

לטענת הנתבעת, מנתונים אלה עולה כי במשך 5 שנים לפני התאונה התובע עבד תקופות קצרות ביותר, המאופיינות בחוסר יציבותו והחלפת מקומות עבודה רבים; שכרו בתקופות הקצרות שבהן הוא עבד עמד מקסימום על 4,500 ש"ח. כמו כן, לתובע עבר פלילי שבגינו הוא שהה 3 חודשים במאסר/מעצר.

5.      לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות הגעתי לכלל מסקנות כדלקמן:

אשר לבסיס השכר: סבורני כי בנסיבת העניין, סביר להעמיד את בסיס השכר של התובע לעבר על פי השכר הרבע-שנתי שמופיע במסמכי המל"ל ערב התאונה, בסך של 4,767 ש"ח לחודש, צמוד להיום סך של 5,000 ש"ח במעוגל. את הפסדי השכר לעבד סביר לפסוק על פי הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל.

אשר לעתיד: סבורני כי בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה שבעת התאונה התובע היה אדם צעיר יחסית, ולכך שהתובע חסר השכלה שעבד בעבודות כפיים בעיקר, ומאידך בשים לב להיסטוריה התעסוקתית שלו במשך 7 שנים עד למועד התאונה, כפי שעולה מדו"ח רציפות הביטוח של המל"ל, כפי שפורט בטענות הנתבעת לעיל, סבורני כי סביר להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעתיד על סך של 7,000 ש"ח בחודש.

6.      אשר לנכות התפקודית: סבורני כי בנסיבות העניין, נוכח פגיעתו האורתופדית הלא-פשוטה של התובע, סביר בנסיבות הענין לאמץ את החזקה המקובלת בפסיקה שלפיה ככלל נודעת לנכות הרפואית משמעות תפקודית מלאה (ע"א 3049/93 גריגסיאן נ' רמזי, פד"י נב(3) 792, 800 ו'-ז). לפיכך, סבורני כי סביר להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 15%.